ירון שלום!
כשנכתבו התקנות "הארקות ואמצעי הגנה בפני חשמול" בשנת 1991 לדעתי לא היו הגנות אלקטרוניות חכמות ולכן השתמשו
במקרים מסוימים רק בפחת כהגנה בלעדית.
שתי ההגנות מיועדות כאשר עכבת לולאת התקלה אינה מאפשרת התפתחות זרם קצר מספק להפסקת המפסק, ובכל זאת יש הבדל מסוים בשימוש.
פונקציה G מיועדת למצב בו זרם הקצר הצפוי יהיה נמוך אבל בתחום של כ-20% ויותר מהזרם הנומינלי של המפסק
כלומר זהו הפקטור של ההגנה.
פונקציה פחת מיועדת לזרמי קצר נמוכים הרבה יותר ובפקטור נמוך יותר של כעשירית מזרם הקצר הצפוי.
ניקח דוגמה שרירותית מפסק 1000 אמפר זרם קצר צפוי 150A, פונקציה G לא תתאים לנו כאן מכיוון שהמינימום בכוונון שלה יהיה 0.2*1000=200A
ולכן נצטרך להשתמש בפחת כאשר ערך הכוונון יהיה כעשירית מזרם הקצר הצפוי כלומר כוונון ל-15A או נמוך מזה.
לעומת זאת אם באותה דוגמה זרם הקצר הצפוי יהיה מעל 220A ניתן יהיה להשתמש בפונקציה G בכוונון מינימלי.
מכאן שהכל תלוי בעכבת לולאת התקלה שתימדד,ולפי זה ניתן יהיה לקבוע באיזו הגנה להשתמש.
בכל מקרה שני המצבים מוגדרים כהגנה בלעדית.
מקווה שכעת זה ברור יותר
סופ"ש נעים וחמים
רועי